שם המחבר: עדי זבולוני

קולות הסטודנטים עם יובל ומעיין קולות הסטודנטים: הקדשה אחת שווה אלף מילים (ואולי גם 250 שקל) האסוציאציה הראשונה שלי עם ימי שישי זה אמא שלי מבשלת עם ערוץ 24 ברקע. והתוכנית הנוסטלגית האהובה עליי בכל הזמנים, תוכנית ההקדשות. כל מיני חיילים בכל מיני חורים בארץ מקדישים שירים של משה פרץ לאמא שלהם, ואת מנסה לנחש

התקליטייה עם נועה דיסטל מי ידע שחפירות ארכיאולוגיות יש גם בשירים אני אוהבת חפירות, חפירות במוח, חפירות ארכיאולוגיות. כל דבר שקשור בלחפש ולחקור ולגלות. אולי זה קשור לזה שאני ילדה אמצעית ולכולנו יש תסביכים שאנחנו לא מספיק גלויים לעין ביחס לאחים שלנו, אז אנחנו מפתחים רצון עז ולא פרופורציונלי שישמעו אותנו. ויכולת מדהימה לנתח כל

סינימה ביט עם עדי בלס כשמוזיקה פוגשת את המסך אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות לפני שאני מחליטה אם ללכת לסרט או לא, הוא לצפות בטריילר. אבל יש לי בעיה עם רוב הטריילרים לא פעם, טריילר יכול להיות כמו פרופיל ממש מוצלח באפליקציית היכרויות, רק שכשמגיעים לדייט מגלים שכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.

שוב על הדרך עם עומר שבת כי קאנטרי זה יותר מקאובויז' ומגפיים יפות קאנטרי הוא ז׳אנר מוזיקלי שארץ הקודש עדיין לא ממש הכירה. ובתור ילדת ארץ חלב ודבש, הידע שלי על קאנטרי הסתכם בלדעת שזה איכשהו קשור לקאובויים, אקדחים וטקסס. וזה כנראה כי גדלתי על המאסטר פיס האנה מונטנה הסרט, כשמיילי חוזרת לעיר מולדתה טנסי,

רדיו חפלה עם עומר ובן לחפלף כמו מקצוענים אני הכרתי מילה חדשה, לחפלף. כלומר, לעשות חפלה. ולמי מכם שלא עשה חפלה בימיו, כדאי שתדעו שלכל חפלה טובה יש כמה אבני דרך שחשוב להקפיד עליהן. אחד, אלכוהול טוב. לא סתם נאמר בתורה שיין ישמח לבב אנוש. שתיים, אנשים טובים שכיף לזייף איתם בקריוקי עד השעות הקטנות של